חיוב עו"ד בהוצאות על סירובו לבטל פס"ד שהושג על סמך המצאה דרך המייל

לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר התייצבות מטעם התובע, במועד קדם המשפט.

ביום 04/12/05 מונה עו"ד מולאור (להלן: "כונס הנכסים") לכונס נכסים על נכסי החייבים מוסקוביץ צבי וקובדן (מוסקוביץ) יעל (להלן: " הבעלים הקודמים") בנכס המצוי ברחוב בצלאל 37 רמת גן הידוע כגוש 6207 חלקה 257 תת חלקה 46,45,40,39 (להלן: " הנכס").

ביום 19/12/06 ניתן צו המאשר את מכירת הנכס לפישר ישראל (להלן: "התובע"), ולאטוטר עומר (להלן: "עומר"). בהתאם להסכם מיום 05/03/07 הועברה הבעלות בנכס לתובע ולעומר.

עוד ביום 01/05/05 חתם יקרנג'י טוביה (להלן: "הנתבע") על הסכם שכירות לפיו ישכור 2 חדרים בנכס. משהועברה הבעלות בנכס, נדרש הנתבע לקיים את החוזה אל מול התובע וזאת לאחר שביום 10/12/06 הודיעה התובע לנתבע כי זכה בנכס בהתמחרות והוא צפוי להיות בעליו של הנכס בקרוב.

ניסיונותיו של התובע לתאם פגישה עם הנתבע לשם חתימה על חוזה בו שונה רק שם בעל הנכס עלו בתוהו. התחמק הנתבע בטענות שונות. ביום 19/02/07 טען הנתבע לראשונה כי השכיר את הנכס לדייר משנה בשם אלוני חנוך (להלן: "אלוני"),  על אף כי הדבר מנוגד לסעיף 9.1 להסכם עליו חתם.

ביום 01/03/07 הודיע הנתבע בכתב כי נקלע לסכסוך עם אלוני ומשכך עזב את הנכס תוך השארת הנכס בידי אלוני. במכתב מיום 04/03/07 הודיע התובע לנתבע, כי עזיבת הנכס באופן חד צדדי מחייב מתן פיצוי וכי אלוני כלל אינו צד לחוזה. ביום 07/03/07 הודיע הנתבע כי יפעל לפנות את אלוני מהנכס, עם זאת ידרוש תשלום בעבור הציוד שנמצא בנכס, בניגוד לסעיף 7.2.2 לחוזה.

התובע מעלה שורה של טענות כנגד הנתבע בין היתר הפרת החוזה בין הצדדים גרימת נזק לציוד, וכן אי תשלום מיסים שונים הקשורים לנכס.

הנתבע דחה את טענות התובע. לגישתו, אלוני היה שותפו בנכס וזאת בידיעת הבעלים הקודמים על אף שבחוזה אשר נערך בין הצדדים נרשם הנתבע לבדו כשוכר.  לאחר מכירת הנכס ביקש הנתבע לעזוב בעוד שאלוני ביקש להמשיך ולשהות בנכס ואילו התובע סירב לכך.

לגישת הנתבע כל הסכם אשר נערך עם הבעלים הקודמים של הנכס אינו בר תוקף לאחר המכירה. על אף שהודיע עוד ביום 01/03/07 על רצונו לסיים את השכירות, דרש התובע דמי שכירות בגובה ארבעה חודשים כתנאי להפסקת השכירות. לגישתו דרישה זו הינה מופרזת ומוגזמת.

לטענת הנתבע, הוא עזב את הנכס עוד בסוף חודש ינואר 2007  ושילם את דמי השכירות עד ליום 17/05/07 וזאת בתיאום עם המשכיר. לגישתו מוצרים כגון כספת מוניטור ומזגן אינם מחוברים דרך קבע ומאחר והציוד האמור שייך לו היתה לו הזכות המלאה לפרקם בעת פינוי המושכר.

ביום 06/01/08 התקיים דיון מקדמי במעמד הנתבע בלבד. התביעה נמחקה והתובע חויב בהוצאות בסך 5,000 ש"ח + מע"מ.

ביום 24/01/08 הגיש התובע בקשה לביטול פסק דין וזאת לאור טענתו כי הודעה על מועד הדיון (שהומצאה במייל)  כלל לא התקבלה במשרד בא כוחו. התובע צירף לבקשתו תצהירים מאת הגב' אלה שי המשמשת כמנהלת המשרד וכן  עו"ד בר כוכבה  המשמשת כמנהלת אדמיניסטרטיבית במשרד ב"כ בתובע. כמו-כן, צורפו כנספח רשימת הודעות מייל - המצאות המגיעות למשרד בצורה מסודרת וכן העתק מהיומן האלקטרוני של המשרד שבו מפורטים הדיונים באותם ימים כשהדיון בתיק זה נעדר ממנו. בתגובה שהוגשה ביום 04/02/08 סירב ב"כ המשיב המלומד להיעתר לבקשה לביטול פסק דין, דרש קיום דיון וחקירת המצהירות הנ"ל ואכן ביום 10.9.08 התקיים בפני דיון ארוך בו לא הצלחתי לשכנע את ב"כ המשיב להסכים לביטול. ב"כ המשיב עמד על זכותו לחקור את המצהירות, טען בסיכומיו שדין הבקשה להדחות, ודרש שתינתן החלטה מנומקת בבקשה.

דיון:

תקנה 157 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") דנה בהשלכות אי התייצבות לדיון המשפטי והיא קובעת כדלקמן:

" 157. אי-התייצבות לדיון בתאריך שנקבע לדיון או לדיון נדחה, ינהגו כך: ...(3) התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה; הגיש הנתבע תביעה שכנגד, רשאי הוא להוכיח אותה עד כמה שנטל ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר".

תקנה 147 (ב)  קובעת כך:

  "דין אי-התייצבות לקדם-משפט כדין אי-התייצבות למשפט".

תקנה 201 לתקנות סד"א דנה בביטול החלטה, שניתנה על פי צד אחד והיא קובעת כדלקמן:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".